<h1>שו"ת הרמ"ה סימן ש"א</h1>
<h2>דף ג.</h2>
וששאלת ראובן חלתה אשתו חלי' שמתה ממנו ולו ממנה ד' בנים ויום פטירתה נשבע בפניה בנטילת חפץ בפני שני עדים ובפני אמה חמותו שלא ישא אשה כלל בחיי אמה ולאחר שנפטרה אשתו הנזכרת נתחרט ראובן הנזכר על שבועתו ואומר כי לא יוכל לעמוד בלא אשה כי בניו הם קטנים ולא יוכל לגדלם ושנפסד עניינו עד שאין לו תקנה שיתקן אם לא ישא אשה ואומר כי בעת שבועתו היה מקוה שתחיה אשתו ורצה לפייסה בשבועתו ובחסדך אדונינו שתודיענו אם יוכל להתיר שבועתו או באיזה פנים יוכל להתיר אם תרשו אותו להתיר כיון שכבר קיים מצות פריה ורביה. תשובה דרכי ההתרה בזה ובזולתם ידועים ממקומתם אבל הטעם שמונע להתיר מה שראוי מהם להתיר כי התרת נדרים אינה ראויה אלא ביחיד מומחה או בג' הדיוטות כמו שנתבאר בפרק נערה המאורסה ממסכת נדרים ויחיד מומחה הוא שנקרא סמוך והוא חכם שהשלים לימוד התורה כולה ואחר כך נסמך זאת הסמיכה לא תהיה לו אלא משלשה סמוכים וכן כל אחד מאותם שלשה סמוכים עד שהגיע הסמיכה למשה רבינו ע"ה וכגון זה הוא נעדר בזמנינו זה מפני שני דברים הא' מפני שאינו נמצא אדם שגמר כל התורה כולה והשני מפני העדר הסמיכה שכבר פסקה קודם חתימת התלמוד בשביל שפסקו הסמוכים ואפי' שנמצא באותו זמן אדם חכם ראוי לסמיכה לא היה נמצא מי שסומך אותו והג' הדיוטות הנזכרים בהתרת נדרים ובדיני ממונות ואפילו שגמרו התורה כולה ולא זכו לסמיכה הם נכללים בכלל הדיוטות תמצא חכמי התלמוד אומרים זה לזה אנן הדיוטות אנן כמו שאומר בסוף גיטין אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה קא מעשה אגיטי א"ל והא אנן הדיוטות אנן והשיב אותו אנן שליחותייהו קא עבדינן ר"ל שליחות הסמוכים שבארץ ישראל אבל מי שאינו בקי בדברי אותו ענין שמתעסק בו מהתרת נדרים או מדיני ממונות אינו נקרא אצלם הדיוט לפי שענין הדיוט הוא גרוע המעלה ואע"פ שהגיע לחכמה כיון שמעלתו גרועה ממעלת הסמיכה ואם לא תהיה בו חכמה הוא בכלל בורים או עמי הארץ ואעפ"י שיש מדות טובות ומעשים טובים הלא תראה אומרם ז"ל דיני ממונות בשלשה גזלות וחבלות בג' ופירשו זה כך דיני ממונות שהם הודאות והלואות בג' הדיוטות גזלות וחבלות בג' מומחים ונמצא אותם שאמרו על מאמר המשנה נאמנים עלי שלשה רועי בקר מאי איריא רועי בקר אפי' כל בי תלתא דלא גמירי דינא פסילי נמי לדינא שיורה כל זה כי ההדיוטות לדון בהודאות והלואות ובהתרת נדרים אינם טפשים אמנם הם בקיאים בדברי אותו ענין שמתעסקים בו וזאת הכת השנית שפירשנו במדריגת ההדיוטות שהם ראוים להתרת נדרים נמצא מעט מהם באלו הארצות ואפילו אחד מעיר וכ"ש שימצאו שלשה כגון אלו במקום אחד ולפיכך ראוי לבעלי תורה הזריזים להסתלק מהתרת נדרים ושיכירו מקומם והשגתם ולא ישאו על עצמם עון אחרים ואפילו במקום מצוה וכל שכן שלא במקום מצוה.
